<h1>ספר החינוך מצוה קכ"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
להקריב קרבן מי שנסתפק לו אם חטא בחטא מהחטאים הגדולים שאדם מתחייב בעשותו אותם בזדון כרת ובשגגת חטאת קבועה, ויתחדש עליו הספק בעניין זה, כגון שתאמר על דרך משל שהיו לפניו שתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן כשר, ואכל אחת מהן ונאבדה האחרת ודואג בנפשו שאינו יודע אם של חלב אכל או של שומן, זה הקרבן הבא על הספק הזה נקרא אשם תלוי. ומלת תוי נאמרה על כל דבר פשע שראוי לבוא אחריו עניין שיגלה בו מה שלא נודע בו מקודם, כגון שאם יודע אל החוטא שהחלב אכל הרי נגלה לו שהראשון לא הספיק לו וצריך להביא עוד קרבן אחר הנקרא חטאת קבועה לתשלום כפרתו, ואם נודע אליו שההיתר אכל הרי נגלו לו שהראשון הספיק לו ואינו צריך עוד לקרבן אחר אחריו, זהו פירוש תלייתו. וציווי קרבן זה מדכתיב [ויקרא ה'] ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יי אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע, כלומר על היותו לא ידע אם שגג או לא שגג. וזה העניין יקראו אותו חכמים לא הודע. משרשי המצוה שיהיה האדם זהיר וירא חטא ויעיין בכל מעשיו עייון טוב לבל יכשל בדבר עבירה. ועל כן הצריכתו התורה להביא קרבן כשלא נזהר יפה במעשיו עד כדי שלא יולד עליו ספק זה. והראיה שאיננו בא רק לכפר על עצלתו בכך שהרי אינו משתרש אליו לכפר על החטא כלל כשיודע אליו החטא מיד צריך לקרבן שלם כמו שהיה חייב אם לא הקריב הראשון. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [כריתות י"ח ע"א] שאין חיוב קרבן זה לעולם עד שיהא שם איסור קבוע, כגון שהיה לפניו שתי חתיכות ובודאי אחת מהן חלב, שהרי יש כאן איסור קבוע, ואכל אחת מהן, וכן נמי אם אכל בודאי חלב אבל הוא מסופק אם היה כזית שלם או לא, גם זה הוא איסור קבוע. אבל היתה לפניו חתיכה אחת וספק אם היה חלב או שומן ואכלה פטור מן הקרבן, שאין כאן איסור קבוע דשמא אין כאן איסור כלל. ומן הטעם הזה אמרו שהבא על ספק מגורשת חייב בקרבן שהרי יש כאן איסור קבוע שנעמידנה בקביעותה שתהיה נשואה, אבל הבא על ספק מקודשת פטור מן הקרבן, שאין כאן איסור קבוע והרי זה כחתיכה אחת וספק אם היא חלב או שומן שפטור מקרבן כמו שאמרנו. ויתר פרטיה מבוארין בכריתות. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקיבות. ועובר עליה ולא הקריב קרבן זה אם אירע לו ספק המחייב בו ביטל עשה.
